פסק-דין בתיק ע"פ 5451/11

השופט א' שהם:

1.        לפנינו ערעור על הכרעת הדין (כב' השופטים ב' אזולאי- סג"נ, נ' זלוצ'ובר, צ' צפת), ועל גזר הדין (כב' השופטים ב' אזולאי- סג"נ, צ' צפת, נ' נצר), אשר ניתנו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בתפ"ח 1198-08, במסגרתם הורשעו ארבעת המערערים, כמפורט להלן:

           במסגרת האישום הראשון, הורשעו סלמאן אלענאמי (להלן: המערער 1), ג'ומעה אלענאמי (להלן: המערער 2) ועלי אלענאמי (להלן: המערער 3) בקשירת קשר לביצוע פשע של חטיפה וכליאה, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:החוק), חטיפה לשם כליאה, לפי סעיף 371 לחוק, וכליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק. המערער 2 הורשע בעבירה נוספת של כליאת שווא, עבירה בה הורשע גם חסן ג'הלין (להלן: המערער 4), וכן בסחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק.

           במסגרת האישום השני, הורשעו המערערים 2 ו-4 בכליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק, והמערער 2 הורשע אף בסחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק . המערער 3 זוכה מביצוע העבירות באישום השני, לאחר שהמאשימה חזרה בה מאישום זה, ככל שהדבר נוגע למערער זה.

           במסגרת האישום השלישי, הורשע המערער 4 בביצוע שתי עבירות של אינוס, לפי סעיף 345(ב)(4) יחד עם סעיף 345(א)(1) לחוק, ובשתי עבירות של מעשים מגונים ללא הסכמה, לפי סעיף 348(ב), בנסיבות סעיפים 345(ב) (4) ו345(א)(1) לחוק.

           המערער 4 אף הורשע בשתי עבירות של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245 (א) לחוק, וזאת במסגרת האישום הרביעי לכתב האישום.

           יצויין, כי אשת המערער 4 (להלן:הנאשמת 5) הורשעה אף היא בפרשה, במסגרת שלושת האישומים הראשונים, אך לא ערערה על הרשעתה לפני בית משפט זה.

עובדות כתב האישום

2.        כתב האישום מחולק לארבעה אישומים, ומגולל סיפור חטיפה, כליאה וסחיטה באיומים של המתלוננת, ילידת 1989, על ידי המערערים, וזאת במטרה לקבל הימנה מידע אודות קשריה עם גבר אחר, ולאלצה להנשא לאחד מבני משפחתה. למערער 4 יוחסו גם עבירות מין שאותן, עפ"י הטענה, ביצע במתלוננת , לאחר שכלא אותה במערה המצויה מתחת לביתו.

3.        עפ"י עובדות האישום הראשון, המתלוננת, צעירה המתגוררת בעיירה הבדואית כסייפה, ברחה ביום 29.05.08 מבית הוריה. בהמשך, היא אותרה על ידי המשטרה, והועברה על-ידי רשויות הרווחה לחסות המערער 1, אשר בזמנו שימש כשייח' של שבט אלענאמי, וזאת על מנת שישמור עליה. המתלוננת שהתה בביתו כעשרה ימים, ולאחר מכן הוחזרה לבית הוריה. במהלך שהותה בבית המערער 1, נודע לו כי המתלוננת משוחחת בטלפון הנייד עם גבר בשם ריאד אבו עביד, והוא אסר עליה לשוחח עם גברים.

           שלושה ימים לאחר שהוחזרה לבית הוריה, ברחה המתלוננת מביתה, פעם נוספת, אותרה והועברה לחסות גורמי הרווחה, ללא ידיעת בני משפחה, וביום 23.06.08, עזבה את המקום בו שהתה.

           כאן המקום לציין, כי המתלוננת ניהלה קשר עם ריאד אבו עביד (להלן: ריאד), אשר שימש נהג הסעות בבית ספרה, וזאת למגינת ליבו של אביה. משום החשש מתגובתו של האב, היא ברחה לראשונה מביתה, ובהמשך, הסכימה לשהות אצל המערער 1. לביתה היא חזרה בעקבות הסכם "סולחה", שנערך בינה לבין משפחתה. ואולם, מאחר שאביה אסר עליה לצאת מביתה, היא ברחה בשנית, אותרה, והובאה למקלט של רשויות הרווחה, אותו עזבה ביום חטיפתה.

           בני משפחת המתלוננת, ביניהם דודה, הוא המערער 2, וכן אנשים נוספים, בהם המערער 1 והמערער 3, עסקו בחיפוש אחר המתלוננת. ביום 21.07.08, כך עפ"י כתב האישום, קשרו המערערים 3-1 קשר לחטוף את המתלוננת ולסחוט ממנה, באיומים ובכוח, מידע על מקום המצאו של ריאד, וטיב יחסיה עימו, וכן לאלץ אותה להפסיק עימו את הקשר ולהנשא לאחר. במסגרת הקשר ולשם קידומו, פנו המערערים 3-1 לשלושה אנשים אחרים (להלן:החוטפים), על מנת שאלו יחטפו את המתלוננת ויביאו אותה בכוח אל המערערים.

            בלילה של יום ה-21.07.08, המתינו שלושת החוטפים למתלוננת בצומת כסייפה, לשם הגיעה באמצעות הסעה, ולאחר שוידאו את זהותה, הם תפסו אותה, ודחפו אותה בכוח לרכב. בהמשך, הועברה המתלוננת, בניגוד לרצונה, לרכב בו היו המערער 1 ואדם נוסף, ואלה נסעו עימה לאזור תחנת דלק "סיירים", כשבמהלך הנסיעה המערער 1 תחקר את המתלוננת אודות בריחתה מהבית, ואמר לה שהיא "חייבת למות". בעקבות הרכב נסעו המערערים 2 ו-3. כשהגיעו הרכבים לצומת הסיירים, חזרו המערערים 2 ו-3 לבאר שבע, והמתלוננת המתינה במקום, מספר שעות, יחד עם המערער 1.

           בצהרי יום ה-22.07.08, הופיעו המערערים 2 ו-3 בצומת, העלו את המתלוננת אל רכבם, והביאו אותה לצריף עץ בכפר שמואל. לפי כתב האישום, המערער 3 תחקר את המתלוננת בצריף, תוך שהוא מאיים עליה שיצמיד לפניה חוט או מקל בוער, והטיח בה, כי ריאד מפעיל אותה כזונה, וכי היא משתמשת בסמים. משהכחישה זאת המתלוננת, היכה אותה המערער 3 בסנטרה. לאחר מכן, המערערים 2 ו-3 העבירו את המתלוננת, בניגוד לרצונה, לביתם של המערער 4, שיח' שבט ג'הלין, ואשתו, הנאשמת 5, בעזריה, וביקשו מהם להשגיח עליה, לבל תברח מהמקום. המערער 3 אף אמר למערער 4 כי יהרוג את המתלוננת אם תנסה לברוח, והמערער 2 שאל את המתלוננת למספרי הטלפון שלה ושל ריאד ואיים עליה, כי הוא יכול להרוג אותה במקום.

4.        האישום השני מתייחס לאשר אירע בעקבות נסיון בריחה של המתלוננת מביתם של המערער 4 והנאשמת 5 בעזריה, לאחר ששהתה בו חמישה ימים. הנסיון לא צלח, ובתגובה, איים המערער 4 כי יהרוג את המתלוננת, ובהמשך כבל אותה בשלשלאות במערה שמתחת לביתו, ונעל את דלתה. באותה מערה, וקודם לכליאת המתלוננת, התקין המערער 4 שירותים מאולתרים והניח גיגית רחצה, ובמשך שבועיים ימים בהם היתה המתלוננת כבולה למערה, דאגה הנאשמת 5 להביא לה מזון ושתיה. באחד הימים, הגיעו המערערים 2 ו-3 אל המערה, והמשיכו לתחקר את המתלוננת אודות קשריה עם ריאד, תוך שהם דורשים ממנה באיומים להנשא לאדם אחר. המערער 3 אף איים שישרוף אותה ואת ריאד, אם לא תמסור לו פרטים אודותיו, ואף הכה אותה בחלקים שונים בגופה.

           ביום 8.8.08 , כך עפ"י כתב האישום, הוציאו המערערים 2 ו-3 את המתלוננת מהמערה, והודיעו לה כי תנשא לבן דודה מכסייפה, דבר שבוצע מספר שעות לאחר מכן.

5.        האישום השלישי נוגע בעיקרו למערער 4, ולפיו, במהלך שהותה של המתלוננת במערה, ניסה המערער 4 לנשקה, ומשזו התנגדה, הוא הכה אותה באגרופים בכל חלקי גופה וסטר על פניה. בהמשך, הפיל המערער 4 את המתלוננת על הרצפה, הוריד את מכנסיה ותחתוניה, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, בכוח ובניגוד להסכמת המתלוננת, וזאת בשתי הזדמנויות. המערער 4 אף נשך את המתלוננת בחזה, ומשסירבה המתלוננת לבקשתו להכניס את איבר מינו לפיה, הוא הגיע לסיפוקו המיני על חזה וצווארה של המתלוננת. למחרת מעשים אלו, ומשנכנסה הנאשמת 5 למערה, סיפרה לה המתלוננת על אשר ארע, וזו, בתגובה, הכתה אותה באגרופים בפניה.

6.        במסגרת האישום הרביעי נאמר, כי עת שהמערער 4 והנאשמת 5 היו עצורים לצרכי חקירה, אמר המערער 4 לנאשמת 5 "תיזהרי להגיד אף מילה", בכוונה להניאה מלמסור הודעה בחקירתה. באותו מועד, כשישבו המערער 4 והנאשמת 5 ברכב משטרתי, אמר המערער 4 לנאשמת 5, כי ייתכן שיביאו את המתלוננת כדי לזהותם, ועל הנאשמת 5 לומר כי הם אינם מכירים אותה, וזאת בכוונה לגרום לנאשמת 5 למסור הודעת שקר בחקירה.